<h1>האגור סימן תשפ"ג</h1>
<h2>דף ל.</h2>
אם נמצאת חטה בעסה או נמצאת במצה אפויה כתב הרא"ש שמותר אפי' שהיא בקועה. וראיתי קצת גדולים שאסרו המצה ההיא. ויש אחרים שאסרו כל המצות. ונראה לי שאפי' אם תמצא לומר שהיתה חמץ החטה למה אתסר כל המצה דהא דאמרינן חמץ במשהו היינו ע"י בשול שמתפשט החמץ בכל הקדרה, אבל אם כזית חלב נפל על חררה אחת דבר ידוע שאין אסור החלב מפעפע בכל החררה. דאפיה לא הוי כבשול להתפשט טעמו בכל החררה. אלא אוסר כדי קליפה או כדי נטילה. וכ"ש חטה אחת שאין כח בפליטתה להתפשט בכל החררה. וכ"כ הר"ר אליעזר ממי"ץ שאם נמצא חטה על בשר מלוח או צלי או על מצה רותחת חותך מקום פעפועו לפי אומד הדעת ודיו. ואם הוא בי"ט אחרון של פסח מותר להשהותו עד אחר פסח כיון שהוא ספק י"ט ספק חול לה"ט. ובספר המצות כתב דגם בצלי אסור בטעם משהו לפי שטעם החטה הולך בכל העוף כשהופך השפוד בשעת צליה, וכן בספר רוקח אוסר הצלי בהנאה שנמצא בו חמץ אבל אם נמצאה חטה על בשר מלוח אין אוסר אלא כדי קליפה, וכ"כ הר"ר שמואל מפלייז"א בשם רבו הקדוש שקבל מריצב"א, מרדכי. מעשה שנמצא חטה בקועה בכלי של מים ובשלו בתוך המים התבשיל והתיר ולא אמרינן שנאסרו המים ויאסרו התבשיל. וכן התיר ראבי"ה חטין שנפלו לבור. ונ"ל הטעם שאין החטים נותנין טעם במים צוננים ואפילו חמץ גמור שנפל לבור מותר מהאי טעמא. וכתב עוד חטה שנמצאת בתרנגולת מלוחה ומלחו עמה אחרות שאותה שנמצא בה אסורה דנתרככה החטה וחמץ בפסח במשהו והשאר מותרות. והוא הדין אם צלו התרנגול בשפוד ונמצאת החטה על אחת מהן אותה אסורה והשאר מותרות. וכתב הרא"ש אין דבריו נראין במה שאסר כל התרנגולת במליחה שנמצאת בה חטה. אלא כאשר כתב ר"א ממי"ץ שנוטל מקום פעפוע. אבל תרנגולת צלויה שנמצאת בה חטה בזה נראים דבריו שכל התרנגולת אסורה לפי שמהפכים השפוד ומתפשט הטעם בכל התרנגולת. ואם היה בא לידי המעשה הייתי אוסר כל התרנגולות שבשפוד שנוגעות זו לזו דע"י הפוך מתפשט מזו לזו. וכי היכי דבשאר אסורין אם היה בו ליתן טעם בכולן כולן אסורין הוא הדין בחמץ שהוא במשהו עד כאן. ורש"י פסק גם כן דבצלי כל התרנגולת אסורה. וגם רבי אומר שהיא אסורה. וכן מצאתי בתשובה אחת. ומצאתי מפרשים דוקא ע"י צלי או בשול אבל על ידי מליחה אם נמלח עוף או בשר ונמצא שם גרגיר חטה סגי בקליפה לבד שקולף מעט מהבשר מן המקום שנמצא שם החטה ודי. [מצאתי] מעשה היה והתיר מורי תרנגולת שנמלגה בחמים בפסח והיה הזפק עמה עדין ובה היו חטין והתיר מטעם דקרום וזפק מפסיק בינו לבין הבשר. ועוד מצאתי בבאר שמצאו בו לחם בפסח ואסרו לשתות ממי הבאר. שבה"ל. יש מתירין חטה שנמצאת בזפק של תרנגולת דחשיבה כמעוכלת ואין עליה תורת אוכל. וי"א שאין ללמוד אסור מטומאה ולזה הסכים הרא"ש רשב"ם ורבינו יצחק מפרגא ורבינו יהודה מפרי"ז ורבינו יחיאל מפרי"ז סבירי להו דנותן טעם לפגם בפסח מותר. וכן ה"ר יצחק א"ז, והר"א ממי"ץ אמר דנותן טעם לפגם אסור וכן ריב"א ובאשכנז נהגו היתר.
